2-(3,4-Dihydroxyphenyl)ethylamine CAS#51-61-6

דופמין הוא מוליך עצבי עיקרי במערכת העצבים המרכזית. הוא מעורב בוויסות של תפקודי מוח שונים, כולל תנועה, מוטיבציה, תגמול, למידה וזיכרון. נוירוני דופמין באזורי מוח שונים משחררים דופמין לסינפסות, שם הוא נקשר לקולטני דופמין ספציפיים על הנוירונים הפוסט-סינפטיים ומווסת את פעילותם.

לדוגמה, בגרעיני הבסיס, לדופמין תפקיד מכריע בשליטה בתנועה רצונית. במסלול המזולימבי, דופמין קשור לתגמול ומוטיבציה. כאשר אנו חווים משהו מענג, כמו אכילת אוכל טעים או קבלת מחמאה, דופמין משתחרר במסלול זה, יוצר תחושת הנאה ומחזק את ההתנהגות.

בנוסף לתפקידו כמוליך עצבי, דופמין פועל גם כהורמון בפריפריה. הוא משוחרר על ידי ההיפותלמוס ופועל על בלוטת יותרת המוח כדי לעכב את שחרור פרולקטין. פרולקטין הוא הורמון הממריץ ייצור חלב אצל נשים מניקות ובעל תפקידים נוספים בגוף. על ידי עיכוב שחרור פרולקטין, דופמין עוזר לווסת את תפקודי הרבייה וההנקה.

לדופמין יש גם השפעות על מערכת הלב וכלי הדם. במינונים נמוכים, הוא פועל על קולטני דופמין ספציפיים בכליות ובכלי הדם, גורם להרחבת כלי הדם ולזרימת דם מוגברת לכליות. זה יכול לעזור לשפר את תפקוד הכליות ולהגביר את תפוקת השתן. במינונים גבוהים יותר, דופמין יכול גם לעורר קולטנים בטא אדרנרגיים, מה שמוביל להגברת קצב הלב והתכווצות.

מחקרים אחרונים הראו כי דופמין עשוי למלא תפקיד גם בוויסות המערכת החיסונית. הוכח שהוא משפיע על פעילותם של תאי חיסון כגון מקרופאגים, תאי T ותאי B. המנגנונים המדויקים שבאמצעותם דופמין משפיע על המערכת החיסונית עדיין נחקרים, אך מניחים שהוא מעורב בוויסות הדלקת והתגובות החיסוניות.

מחלת פרקינסון היא הפרעה נוירודגנרטיבית המאופיינת באובדן של נוירונים המייצרים דופמין ב-substantia nigra של המוח. זה מוביל למחסור בדופמין בגרעיני הבסיס, וכתוצאה מכך תסמינים כמו רעד, נוקשות, ברדיקינזיה (תנועה איטית) וחוסר יציבות ביציבה. טיפול במחלת פרקינסון כולל לרוב מתן תרופות המגבירות את רמות הדופמין במוח, כגון L-DOPA או אגוניסטים של דופמין.

סכיזופרניה היא הפרעה נפשית מורכבת שחושבים שהיא כרוכה בהפרעות בהולכה עצבית של דופמין. כמה מחקרים מצביעים על כך שפעילות יתר של דופמין באזורי מוח מסוימים עשויה לתרום לתסמינים החיוביים של סכיזופרניה, כגון הזיות ואשליות. תרופות אנטי פסיכוטיות, החוסמות את קולטני הדופמין, משמשות בדרך כלל לטיפול בסכיזופרניה.

התמכרות לסמים כמו קוקאין, אמפטמינים ואופיואידים קשורה לשינויים בהולכה עצבית של דופמין. תרופות אלו מעלות את רמות הדופמין במסלול המזולימבי, מה שמוביל לתחושות עזות של הנאה ותגמול. לאורך זמן, שימוש חוזר בסמים יכול להוביל לשינויים במערכת הדופמין של המוח, מה שמקשה על אנשים לשלוט על התשוקה וההתנהגויות שלהם לסמים.

חוסר איזון של דופמין היה מעורב גם בדיכאון והפרעות מצב רוח אחרות. רמות נמוכות של דופמין עשויות לתרום לסימפטומים של דיכאון, כגון מוטיבציה נמוכה, חוסר הנאה ועייפות. תרופות נוגדות דיכאון מסוימות פועלות על ידי הגברת רמות הדופמין במוח, אם כי המנגנונים המדויקים מורכבים ואינם מובנים במלואם.